פסק-דין בתיק ב"ל 29250-05-13

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.4.13, אשר קבעה למערער 15% נכות בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72(1)(ד)(6) ו- 10% נכות בגין טנטון לפי סעיף ליקוי 72 (4)(ד)II ובסה"כ קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 24% החל מיום 20.12.11. עוד קבעה  הוועדה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

1.         המערער, יליד שנת 1947, מסגר במקצועו. ליקוי השמיעה והטנטון מהם סובל המערער, הוכרו ע"י המשיב כפגיעה בעבודה.

2.         ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער פעמיים (ביום 21.3.12 וביום 12.9.12) קבעה, כי למערער 24% נכות לפי סעיף ליקוי 72(1)(ד)(6) וסעיף ליקוי 72(4)(ד)II. לעניין תקנה 15, ביקשה הוועדה מדרג ראשון בישיבתה מיום 21.3.12, להתייעץ עם ועדת הרשות בקשר לירידה בהכנסות, שכן המערער טען לירידה בהכנסות. בישיבתה השנייה מיום 12.9.12 סיכמה הוועדה מסקנותיה בנוגע להפעלת תקנה 15 וציינה, כי היא מקבלת את המלצת ועדת הרשות שלא להפעיל את תקנה 15 מאחר ולדעת הוועדה נכותו של המערער אינה פוגעת בכושר השתכרותו ובעבודתו בתור מסגר.

3.         המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 21.4.13, שמעה את טענות ב"כ המערער ועיינה בדו"ח ועדת הרשות מיום 31.7.12. הוועדה קבעה כי היא סבורה שהנכות אינה מונעת מהמערער להמשיך בעבודתו כמסגר ובאופן מלא וכי גילו של המערער אינו הסיבה לירידה בהכנסותיו, ולכן אין מקום ליישם בעניינו את תקנה 15. 

            על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים

4.         לטענת המערער, החלטת הוועדה כי המערער יכול לחזור באופן מלא לעבודתו היא החלטה כללית ביותר, אשר אינה מתחשבת באופי עבודתו של המערער ובתלונותיו, וכי בנסיבות העניין, יש להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר. לטענתו -

א.         בשל ליקוי השמיעה והטנטון מהם סובל המערער, הוא אינו יכול לעבוד בכל עבודה שהיא כפי שנהג עובר לפגיעה. המערער הפסיק לעבוד בעבודות ריתוך של צינורות דלק ובעבודות המפיקות רעש בעוצמות חזקות. הלכה למעשה, המערער אינו יכול להמשיך לעבוד במקצועו כבעבר, דבר שגרם לפגיעה בשכרו.

ב.         הוועדה לא בחנה את טענות המערער בדבר ירידה ניכרת בהכנסותיו (אשר נבעה, לטענתו, מחוסר יכולתו לעבוד בעבודות ריתוך המפיקות רעש בעוצמות חזקות ואשר מעניקות תגמול משמעותי בשכר).

ג.          הוועדה לא בחנה את גילו של המערער ביחס לנכויותיו, מצב שבו היתה חובה על הוועדה לעשות כן בנסיבות העניין, שכן "מבחן הגיל" הוא מבחן עצמאי, נפרד ומנותק מ"מבחן המקצוע".

5.         לטענת המשיב -

א.         משקבעה הוועדה כי המערער מסוגל לשוב לעבודתו אין מקום להתערבות בית הדין (עב"ל 386/07 פיתוסי - המל"ל, ניתן ביום 5.7.07).

ב.         מעבר לנדרש, הוועדה התייחסה גם לגילו של המערער וקבעה כי "הוועדה סבורה כי גילו של התובע אינו הסיבה לירידה בהכנסותיו".

ג.          משלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

הכרעה

6.         תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, (להלן - " תקנות הנכות") קובעת כי -

"(א)     הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנה 14 או 31 (ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב)        הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".